זו לא הסתה, זו רדיפה

מעצרה של האזרחית הישראלית־אמריקנית, החוקרת והמרצה באוניברסיטה העברית נדירה שלהוב־קיבורקיאן, לא נועד לאכוף את החוק, להגיש נגדה כתב אישום ולמצות את הדין.

מדובר במעצר ראווה שיהווה תמרור אזהרה לחופש הביטוי. מקווה מאוד שבעקבות המאמר הזה אני לא איעצר.

גם אם פרופ' שלהוב־קיבורקיאן אמרה את הדברים המכעיסים ביותר - הטענות הן שהכחישה את האלימות המינית שבוצעה ב־7 באוקטובר - היא עדיין לא עברה עבירה כל שהיא, וטענת המשטרה שהיא נעצרה בחשד להסתה זו טענה שכל סטודנט למשפטים מבין שניתן להפריכה ללא מאמץ גדול. זאת, כי הדין הפלילי בישראל מתבסס על דיני ראיות, ובמעצרה של המרצה לא הוצגה כל ראיה מעבר לעובדה אחת, שהיא אמרה דברים מכעיסים. אך לא בהכרח פליליים.

אין ספק שהמעצר עכשיו יקל על הנהלת האוניברסיטה העברית לפטרה, במיוחד כאשר כבר סימנה לה להתפטר בעקבות דברים שאמרה באוקטובר האחרון ועוררו סערה. ככה זה כשרוצים לרצות את הציבור בישראל.

מזל שבית משפט השלום בירושלים התעלם מהאווירה הציבורית והתקשורתית הקשה נגד כל מי שמנסה לחשוב אחרת, ונגד כל מי שמעז לומר דברים בצורה אחרת, ודחה את בקשת משטרת ישראל שהפכה בשנה האחרונה - ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה - למשטרת מחשבות, וביצעה כמעט 500 מעצרים, בעיקר של אזרחים ערבים־ישראלים. בסופו של דבר, לא הוגשו כתבי אישום נגד רובם, למרות הארכת מעצרם. 

ככל הנראה, פעילותה של פרופסור שלהוב־קיבורקיאן וחברותה בארגונים דוגמת "הקרן החדשה לישראל" ו"מרכז גישה" הן שנתנו את עיקר המשקל למעצרה ולהשפלתה.

כן, עמדותיה אנטי־ציוניות, ואינן שונות בהרבה מעמדותיהם של רבים בציבור הישראלי ובעם היהודי, כולל חלק מהציבור החרדי. אולי המניעים של אלו שונים מהמניעים של פרופ' שלהוב, אך התוצאה היא אותה תוצאה ביחס לציונות, וזו אינה צריכה להיות עמדה מסוכנת אם היא אינה מקובלת בעיני רבים.

עדותה של שלהוב על החוויה שעברה במעצר מוכיחה מעל לכל ספק כי המעצר היה ראוותני והרתעתי, שכן לפי מה שסיפרה, היא הובאה לתחנת המשטרה ולאחר מכן לבית המשפט כשהיא אזוקה בידיה וברגליה כאחרון העבריינים, ובמהלך המעצר הופנו אליה אמירות קשות, ונטען נגדה שהיא תומכת ברצח יהודים.

כן, עמדותיה אנטי־ציוניות, ואינן שונות בהרבה מעמדותיהם של רבים בציבור הישראלי ובעם היהודי, כולל חלק מהציבור החרדי. אולי המניעים של אלו שונים מהמניעים של פרופ' שלהוב, אך התוצאה היא אותה תוצאה ביחס לציונות

אין ספק כי במקרה זה, כבמקרים רבים אחרים, המשטרה מבצעת את מדיניות השר הממונה, שכל תכליתה שנאת ערבים כחיפוי או פיצוי על הכישלון הצורב של מי ששנים הבטיח "משילות".

חבל שאותה משטרה, שבכל מקום בעולם בסיסה הוא שירות לאזרחים ורק בישראל נועדה לרדוף אותם, מנסה להיות גיבורה על אישה בשנות השישים לחייה, במקום לרדוף אחרי הפושעים והרוצחים האמיתיים, ולפעול למיגור הפשיעה הגואה בחברה הערבית שגבתה את חייהם של יותר מחמישים נרצחים מתחילת השנה.