החוקרת, אשת החינוך והסופרת ד"ר ורד סער כתבה לאורך השנים ספרות מחקרית וגם ספרים לילדים וגם למבוגרים. אולם על תחום אחד בחייה התקשתה ד"ר סער לכתוב לאורך השנים. מדובר בעיסוק בחוויית השכול הפרטית שלה עקב נפילתו של אביה במהלך תרגיל צבאי: הד"ר לפיזיקה אילן טויכר ז''ל.
"היינו בית ספרטני ואפילו בית קשוח, לא היה מקובל להביע צער או רגשות, לא היתה פינת זיכרון לאבא, אלא האווירה היתה שאבא מת ואנחנו ממשיכים הלאה", היא מספרת בשיחה עם ''ישראל היום''.
השתיקה הארוכה הזו של ד"ר סער נפסקה בתקופת מגיפת הקורונה, אז היא החלה לפרסם שירים שלה שעוסקים בשכול, אותם עד אז היא כתבה למגירה בלבד. "התחלתי לכתוב שירים ולפרסם הן בירחוני אינטרנט והן גם בפרינט. ואז ראיתי שיש במכון ויצמן תחרות שירה בשם 'שירת המדע' על שמו של פרופ' עופר לידר, שהיה חוקר וגם משורר. לכן שלחתי שירים אל התחרות הזו ולשמחתי השיר שלי קיבל ציון לשבח", נזכרת סער.
הציון לשבח דחף את ד"ר סער להעמיק ולבחון את החוויות והזכרונות שלה מהשכול הפרטי ומאותם שנים שבהן היתה ילדה שהתייתמה בגיל 12. "ברגע שקיבלתי הכרה הבנתי שהשירה שלי כבר אינה רק שירה פרטית אלא כזו שיכולה להביע אובדן באשר הוא אובדן. למעשה הנקודה הזו מתבשלת אצלי מאז גיל 12 ואני כיום בת 57. לכן התיישבתי לכתוב והחלטתי לשלשל דלי אל הבאר העמוקה הזו, מבלי לדעת מה יצא, האם יצאו נחשים ועקרבים או שיצאו מים זכים", היא מספרת.
במהלך הכתיבה התמודדה גם ד"ר סער עם הספרטניות והקשיחות של אביה: "כתבתי שיר על כך שלא קיבלתי ממנו בחיים שום מחמאה, מילה טובה, שום התייחסות אלי כילדה יפה ולא שמעתי ממנו אף פעם את המילים 'כל הכבוד'. אלא שאז תוך כדי כתיבה הבנתי שהשיפוט שלי לא לקח בחשבון את העובדה שהוא בעצמו היה דור שני לשואה ושיתכן שבבית שלו הוא לא קיבל גם כן מחמאות או יחס חיובי וזאת עקב הטראומה של הוריו ולכן ממילא הוא לא ידע להעניק גם לי את המחמאות והמילים החמות האלו".
ההתמודדות עם השכול מבוטאת במשפחתה של ד"ר סער במספר צורות. אחיה שגדול ממנה בשנה וחודשיים התרגש ועלו בו תחושות עמוקות עקב קריאת השירים. מנגד אחיה הצעיר שהיה בן 3 כשאביו נהרג, לא רוצה לעסוק בנושא הזה.
"אצלנו ההתמודדות עם השכול היא שונה מאח לאח וכן מאיתנו לאימא שלנו. אבל אחרי שהספר יצא אחי הגדול גם התרגש נורא וגם הודה לי שתיארתי את אבא כמו שהוא היה ולא ייפיתי את המציאות. הוא היה אדם קשוח שדרש מאיתנו הרבה ושמשפיע עלי עד היום".
העיסוק הגדול בשכול ובתהליכים הרבים שהיו קשורים אליו כמו השבעה וכן החוסר החומרי שהיה בבית אחרי מות האב, היה תחום שהכאיב מאד לד"ר סער ושגרם לה גם לעבור מסע בין הוצאות ספרי השירה בארץ עד שהיא הגיעה להוצאה שהוציאה את הספר ששמו הוא 'אבא א תשרי'.
"בהוצאת ספרים אחת עורכת שירה אמרה לי שהיא תשפץ לי את השירים והם יעלו ממש לליגה הלאומית. אבל היא ניסתה לתקן לי למשל את הכתיבה שכתבתי בשירים מנקודת ההרגשה של ילדה קטנה. כתבתי בשירים האלו בכוונה גם ביטויים שגויים שהיו חלק מהשירה. העורכת ניסתה לבגר לי את השירים האלו וגרמה לי ממש למשבר ולחוסר תפקוד. אבל בהמשך מצאתי את הוצאת יונה שחורה ואת העורך אלי יונה, הסברתי לו שאני רוצה רק עריכה קלה ושצורת השירים תישמר כפי שכתבתי אותם", היא מספרת.
בסיכום דבריה מוסיפה ד"ר סער כי "בניגוד לספרים אחרים את הספר הזה היה לי קשה לכתוב כי הייתי צריכה להוציא את הילדה שהייתי פעם, הילדה בת ה-12 שחוותה את השכול".
את הספר "אבא א תשרי" ניתן להשיג ברשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו